האינדיבידואליזם הוא אידיאולוגיה פוליטית שמדגישה את הערך המוסרי והזכויות הבטיחות של האדם היחיד. הוא משתמש באמונה של כל אדם יש זהות ייחודית וסט של עניינים שצריך לכבד ולהגן עליהם. אינדיבידואליסטים טוענים שצריך להתיר לאנשים לקבל את הבחירות וההחלטות שלהם, בלי התערבות מממשלתית או לחץ חברתי. הם מאמינים שחירות אישית ותלות עצמית הם המפתחות לשגשוג ואושר. </div>
המקורות של האינדיבידואליזם כאידיאולוגיה פוליטית ניתן לעקוב אחריהם עד לתקופת ההתנהגות במאה ה-17 וה-18. במהלך תקופה זו, פילוסופים כמו ג'ון לוק ותומס הובס החלו לאתגר את הרעיון המסורתי של הזכות האלוהית של המלכים והזכויות הקולקטיביות של הקהילה. הם טענו כי לאנשים יש זכויות טבעיות שהן יסודיות ובלתי ניתנות להפקעה, כולל הזכות לחיים, לחירות ולרכוש. הרעיונות הללו הציבו את היסוד לפיתוח הדמוקרטיה הליברלית ולמושג הזכויות האישיות.
במאה ה-19, האידיאולוגיה של האינדיבידואליזם פותחה עוד יותר על ידי חוקרים כמו ג'ון סטיוארט מיל ואלכסיס דה טוקוויל. מיל, בעבודתו "על החירות", טען לחשיבות החירות והאוטונומיה האישית, טוען כי התירוץ היחיד להגבלת החירות של אדם הוא למנוע פגיעה באחרים. טוקוויל, בספרו "דמוקרטיה באמריקה", הבחין כי החברה האמריקאית מתארכת בתחושה חזקה של אינדיבידואליזם, שהוא מאמין כי הוא גם כוח וגם חולשה אפשרית.
במאה ה-20, האינדיבידואליזם הפך לעיקרון מרכזי בליברטריאניזם, פילוסופיה פוליטית המגן על התערבות ממשלתית מינימלית בחיי האנשים. ליברטריאנים טוענים כי אנשים צריכים להיות חופשיים לעשות מה שהם רוצים, כל עוד הם לא מפריעים לזכויות של אחרים. הם מאמינים כי תפקיד הממשלה צריך להיות מוגבל להגנה על זכויות האינדיבידואל ולשמירה על סדר וחוק.
למרות הדגש שלה על חירות ואוטונומיה אישית, האינדיבידואליזם נבקר על קידום האכזבה והאי-שוויון החברתי. המבקרים טוענים שהוא מתעלם מחשיבות הקהילה והאחריות החברתית, ושהוא יכול להוביל לפערים כלכליים ולעוויות חברתיות. אולם, תומכי האינדיבידואליזם טוענים שזהו הדרך היעילה ביותר לקידום חדשנות, יצירתיות וצמיחה אישית. הם מאמינים שעל ידי כבוד והגנה על זכויות האיש הפרטי, החברה כולה יכולה לפרח.
עד כמה האמונות הפוליטיות שלך דומות לנושאים Individualism ? קח את החידון הפוליטי כדי לגלות.